שיר פילוסופי
עַד כִּתָּה ה – ו
לֹא יָדַעְתִּי קְרֹא וּכְתֹב
אוֹ שֶׁמָּא כֵּן
אַךְ לֹא יָדַעְתִּי
כֵּיצַד יְדִיעָתִי זוֹ מִשְׁתַּלֶּבֶת
בְּמִכְלוֹל הַדְּבָרִים
שֶׁנָּשְׁרוּ עָלַי מִכָּל עֵבֶר
עַד כִּתָּה ה – ו
לֹא יָדַעְתִּי קְרֹא וּכְתֹב
אוֹ שֶׁמָּא כֵּן
אַךְ לֹא יָדַעְתִּי
אִם יְדִיעָה זוֹ הִיא עַל אוֹדוֹת הַדְּבָרִים
אוֹ עַל אוֹדוֹת יְדִיעָתִי אֶת הַדְּבָרִים
עַד כִּתָּה ה – ו
לֹא יָדַעְתִּי קְרֹא וּכְתֹב
אוֹ שֶׁמָּא כֵּן
אַךְ לֹא יָדַעְתִּי
אִם זוֹ יְדִיעָה הַבָּאָה
לְהוֹסִיף עַל תְּחוּשׁוֹתַי מִשֶּׁכְּבַר הַיָּמִים
אוֹ יְדִיעָה הַבָּאָה לִגְרוֹע מֵהֶן
עַד כִּתָּה ה – ו
לֹא יָדַעְתִּי קְרֹא וּכְתֹב
אוֹ שֶׁמָּא כֵּן
אֶלָּא שֶׁבִּקַּשְׁתִּי שֶׁלֹּא תַּחֲלֹף לָהּ
הַתְּקוּפָה בָּהּ גִּלִּיתִי כֵּיצַד מִתְגַּלִּים לִי הַדְּבָרִים
עַד כִּתָּה ה – ו
לֹא יָדַעְתִּי קְרֹא וּכְתֹב
אוֹ שֶׁמָּא כֵּן
אֶלָּא שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לִשְׁמֹר עַל הַמַּצָּב
בּוֹ אֵין הַיְּדִיעָה כּוֹלֶלֶת אֶת תּוֹדָעַת הַמֻּגְבָּלוּת
עַד כִּתָּה ה – ו
לֹא יָדַעְתִּי קְרֹא וּכְתֹב
אוֹ שֶׁמָּא כֵּן
אֶלָּא שֶׁבִּקַּשְׁתִּי שֶׁלֹּא תַּחֲלֹף לָהּ תְּקוּפָה בִּתְקוּפָה
שֶׁחִלּוּפֵי הַתְּקוּפוֹת – כְּחִלּוּפֵי הָעוֹנוֹת –
מְעִידִים עַל חֲלופִיּוּת הַהֲוָיָה
עַד כִּתָּה ה – ו
לֹא יָדַעְתִּי קְרֹא וּכְתֹב
אוֹ שֶׁמָּא מוּטָב אֹמַר
לֹא יָדַעְתִּי אִם אֲנִי יוֹדֵעַ קְרֹא וּכְתֹב
עַד כִּתָּה ה – ו
לֹא יָדַעְתִּי קְרֹא וּכְתֹב
אוֹ שֶׁמָּא אֹמַר
עַד הַיּוֹם אֵינִי יוֹדֵעַ
כאשר כותב השיר מגדיר את השיר שלו – הדבר מעורר תמיהה (ואולי אף תרעומת – מה, הוא לא נותן לקורא להבין בעצמו?).
חשבתי שקצת התפלפלות לקראת חג מתן תורה היא טובה (לעיתים התפלפלות היא התפללות… ההיפך הוא בעייתי…).
חג שבועות שמח לכולנו.
שיר עמוק, אכן בכל תקופת הילדות בין אם ידענו לקרוא ובין אם לא ידענו, תמיד התפלל הילד שבתוכנו, שלא תחלוף התקופה שבה גילינו את הדברים(איך גילינו)
ולא תצטרף אליה התודעה של מוגבלות הידיעה וחלופיות הזמן והחיים.
ולגבי הידיעה צדק מי שאמר: מוסיף דעת מוסיף מכאוב
והקריאה של הילד בעולם המבוגרים נגרעת, כי הוא ידע ועוד איך ידע לקרוא לפני שלמד לקרוא
תודה על השיר החכם ,צדוק, ומה נאחל לעצמנו בפתחו של חג ?
שנדע לקרוא ולראות באמת בפנימיות הדברים נזכה ונזכה
חג שמח
חנה הי,
תודה; אני נהנה שוב ושוב מן התובנות הנפשיות שאת יוצקת לרשימות כאן, וגם הפעם דברייך ממש מזכים.
הלוואי שתתממש ברכתך היפה לחג.
חג שמח ומזכה — צדוק
וואללה צדוק
פילפלת אותי.
לי אין בעיה בקשר לשם השיר. ברוב המקרים השם בא לכוון את הקורא איך יש לקרא, ומה יש לחפש בשיר.
לעתים מטרת השם לבלבל את הקורא, ולהפתיע אותו.
ובקשר לשיר שלפנינו:
אולי המפתח לשיר הוא הבילבול וחילופי הזהויות המאפיינות את תחילת גיל ההתבגרות (ה-ו)
חג שמח
ולהתראות (אני מקווה) ב19.6
גיורא
גיורא הי,
תודה על דבריך; אני מסכים בעניין שם השיר (כמובן שגם לאלה ללא שם — הללא שם שלהם הוא עניין מנהיר).
כתבת נכון על הבלבול וחילופי הזהויות המאפיינים את הגיל שבו אנו מתחילים לגלות את יחסנו לדברים ואת יחסם אלינו, ואת היחס שלנו ליחסים הללו…
מקווה מאוד להתראות ב – 19.6.
תודה שוב וחג שמח — צדוק
היי צדוק יקר
אני מתחברת מאד לשורות החכמות האלה:
"אֶלָּא שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לִשְׁמֹר עַל הַמַּצָּב
בּוֹ אֵין הַיְּדִיעָה כּוֹלֶלֶת אֶת תּוֹדָעַת הַמֻּגְבָּלוּת"
אכן מצב קיומי מורכב.תודה שהבאת וחג שמח.
איריס הי,
והוא המצב המכונן…
תודה ושמח על דברייך — צדוק
השיר יפה צדוק והמילה פילוסופי משווה לו בעיני מידה נוספת של חן ותמימות.
ככה זה : כל החיים אנחנו לומדים ולומדים ובסוף מתים טפשים למדי 🙂
חג שמח וגבינתי 🙂
ריקי הי,
מה קורה בסוף לטיפשות שלנו? לאחר שצברנו אותה — לאן היא נעלמת? (נראה שגם הטיפשות שלנו יקרה לנו…).
תודה ואיחולייך קולעים — אני איש של גבינות.
צדוק
שיר מעניין ומעורר מחשבה. אני חושב ששמו מצוין מפני שהוא מתאר את דרך ההתפתחות שלו ומאוד מתאים לו. יש בו שורות יפות וגם הבית החוזר משתלב טוב. עם זאת, הייתי עובד על הסוף. לקראת סופו, יש לי הרגשה שהוא אומר את המובן לכולנו במילים פשוטות וקצת מתמסמס. הקיצור – טובה הרישא מן הסיפא. שלך, רני.
רן הי,
תודה. אני חושב על דבריך.
וזו הזדמנות גם לאמר לך תודה על כל הפנינים שאתה משפיע עלינו בבלוג הספרותי שלך.
צדוק
אהבתי.
מבחינתי שיר מחאה חברתית,
על כל מה שנושר עלינו מכל עבר מגיל צעיר,
לא נותן להתפתח בקצב שלנו.
רונית הי,
מעניינת קריאתך את המחאה החברתית שמעבר ל"מחאה הקיומית" בדבר מוגבלות הוויתנו.
תודה — צדוק